מה היא מחלת חניכיים?

מחלות חניכיים הן בעיה נפוצה מאד בקרב האוכלוסייה הבוגרת. במקרים קשים, מחלת חניכיים עלולה לגרום לאובדן שיניים, ועל סמך מחקרים היא הגורם העיקרי לכך בקרב מבוגרים מעל גיל 40. למחלות החניכיים השפעה על התפקוד והאסתטיות מערכת הלעיסה. הטיפול במחלות חניכיים מהווה את הבסיס לכל הטיפולים, משום שבהעדר שליטה במחלה, שאר הטיפולים נדונים לכשלון.

רוב מחלות החניכיים הן מצבים כרוניים שאינן מלווים בכאב או אי נוחות אלא רק במקרים מתקדמים. בשנים האחרונות נמצא קשר בין מחלות חניכיים לבין מחלות סיסטמיות אחרות כמו סוכרת ומחלת לב. בכדי להבין מה היא מחלת חניכיים, צריך קודם להסביר מה הוא המצב הבריאותי.

שורשי השיניים מעוגנים בתוך שקע בעצמות הלסת המכונה מכתשית. בין השורש לבין העצם ישנם סיבים המחברים בינהם. על העצם נמצאת הרקמה הרכה והוורדרדה המכונה חניכיים. בין החניכיים לבין שורשי השן קיים מרווח המכונה כיס החניכיים. עומק כיס תקין הוא עד 4 מ״מ. יחד כל הרקמות הסובבות את השן מהווים את מנגנון האחיזה של השן.

מחלות חניכיים – הסבר >>

מחלת חניכיים היא מחלה ברקמות הסובבות והתומכות בשן. הסיבה העיקרית למחלה הוא זיהום כרוני חיידקי. המקור העיקרי לזיהום החיידקי הוא הרובד הדנטלי – פלאק. 

זו שכבה עדינה, דקה וחסרת צבע הנוצרת באופן קבוע על השיניים בגלל שאריות מזון וחיידקים. מקור נוסף זו האבנית, שהיא בעצם פלאק שנוצר זמן רב על השיניים, לא נוקה כראוי והסתייד. הזיהום החיידקי יחד עם התגובה הדלקתית של הגוף מביאים להרס מנגנון האחיזה של השן והעמקת כיס החניכיים, עד כדי מצב קיצוני של אבדן מוחלט של השן.

מה הם הסימנים למחלות חניכיים?

  • אודם ונפיחות.
  • דימום בעת מגע, לדוגמא בזמן צחצוח.
  • ריח רע מהפה.
  • ניידות ונסיגת חניכיים.
  • יצירת מרווחים בין השיניים

יחד עם עובדת היותה של מחלת חניכיים זיהומית, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על הופעת מחלת החניכיים:

א. גורמי סיכון למחלת חניכיים הניתנים לשליטה:

  1. גורמים המאפשרים לשאריות מזון להצטבר כגון: עששת (חורים בשיניים), כתרים וסתימות לקויים וכו׳.
  2. מחלות סיסטמיות הניתנות לשליטה כגון סוכרת.
  3. מצבי דחק ומצוקה נפשית.
  4. שימוש בתרופות המשפיעות על החניכיים.
  5. עישון

ב. גורמי סיכון שאינם ניתנים לשליטה:

  1. גנטיקה
  2. מחלות סיסטמיות שאינם ניתנות לשליטה כגון אוסטיאופורוזיס.
  3. הריון ושינויים הורמונליים.

סוגי מחלות חניכיים

מחלות חניכיים מתחלקות לכמה סוגים בהתאם למידת התפשטות המחלה והרקמות המעורבות.

דלקת חניכיים –  GINGIVITIS

זו הצורה הקלה יחסית של מחלות החניכיים וממנה סובלים רובנו. דלקת חניכיים הפוגעת רק ברקמות הרכות, החניכיים הוורודים העוטפים את עצמות הלסת, ללא פגיעה בעצם ובמנגנון האחיזה של השן. דלקת החניכיים יכולה להיות  ממוקדת או מופשטת.

סימני המחלה: אודם, נפיחות, דימום בעת מגע וצחצוח ולעתים ימדדו כיסי חניכיים עמוקים, אבל ללא פגיעה בעצם (כיס מדומה). ברוב המוחלט של המקרים דלקת חניכיים לא תלווה בכאבים ולכן ברוב המקרים לא מודעים לקיומה.

מחלת חניכיים כרונית – CHRONIC PERIODONTITIS

זו מחלה מתקדמת יותר המערבת גם את העצם התומכת והרס מנגנון אחיזת השן. מחלת חניכיים כרונית עלולה להיות מפושטת או מקומית וסיווגה על פי חומרת פגיעתה בעצם התומכת ומצב החניכיים. פריודונטיטיס מקורה בדלקת חניכיים, ג׳ינג׳יביטיס, אבל לא כל דלקת חניכיים תתקדם להיות מחלת חניכיים. אין לנו דרך לחזות באילו מקרים המצב יחמיר מדלקת למחלה ולכן חשוב לטפל בכל דלקת חניכיים כבר עם הופעת הסימנים הראשונים.

סימני המחלה: אודם, נפיחות, דימום, כיסים עמוקים מעל 5 מ״מ, ספיגת עצם, ניידות, הגדלת מרווחים בין השיניים.

מורסה בחניכיים – PERIODONTAL ABSCESS

זיהום מוגלתי מקומי בתוך רקמת החניכיים באזור הכיס, או מסעף השן (נקודת פיצול השורשים, בשיניים רב שורשיות), העלול להביא להרס מהיר של מנגנון האחיזה.

סימני המחלה: נפיחות חלקה ובוהקת באזור כיס החניכיים או מסעף השן, תפליט מוגלתי, כאב, רגישות לניקוש, ניידות השיניים, אבדן העצם.

נגע משולב חניכיים ושורש – PERIO-ENDO LESION

מכיוון שקיים קשר בין רקמת מוך השן, העצבים וכלי הדם, לבין רקמות הסובבות ואוחזות בשן, לעתים זיהום שמתחיל כזיהום בשורש השן יכול להתקדם לחניכיים וההיפך. לכן, הטיפול במקרים כאלה חייב להיות משולב, טיפול שורש וטפול במחלת החניכיים.

נסיגת חניכיים – GINGIVAL RECESSION

לעתים כתוצאה ממחלת החניכיים, צחצוח אגרסיבי או סיבות אחרות, צוואר שורש השן נחשף כלומר החניכיים נסוגו.

סימנים: צוואר השן חשוף והשן נראית ״ארוכה יותר״, פגם אסתטי, רגישות לחום/קור. יש כמובן לטפל בסיבה הראשונית להופעת הבעיה.

פריודונטיטיס אגרסיבית – AGGRESSIVE PERIODONTITIS

מחלת חניכיים באנשים בריאים, בדר״כ מופיעה בצעירים המתאפיינת באובדן והרס בהיר של העצם התומכת בשיניים. למחלה קשר גנטי משפחתי. בשלב זה הטיפול ההתחלתי הינו טיפול פריודונטלי שמרני אשר תפקידו למנוע את המשך התקדמות המחלה ולעיתים דורש גם התערבות כירוגית.

מחקרים מדעיים מראים כי:

  • הגורם העיקרי להתפתחות דלקת חניכיים (Gingivitis) הינו הרובד הדנטלי.
  • ל-80% עד 90% מאוכלוסיית המתבגרים בארה״ב ולאחוז גבוה מזה באזורים אחרים בעולם יש סימני דלקת חניכיים ודימום חניכי.
  • אחד מכל שלושה מבוגרים בארה״ב סובל ממחלת חניכיים.
  • למעלה מ-50% מהשיניים שאובדות בקרב מבוגרים מעל גיל 40 הן תוצאה של מחלות חניכיים.

גורמי סיכון למחלות חניכיים

הגורמים למחלת חניכיים מתמיינים ל-2 קבוצות:

1. גורמי סיכון הניתנים לשליטה

  • חיידקים ספציפיים שמצליחים להתרבות בסביבה דלת חמצן של כיס החניכיים.
  • עישון – עישון מאיץ את התקדמות מחלת החניכיים עקב היצרות כלי הדם, ירידה באספקת חמצן והחלשת המערכת החיסונית.
  • שחזורים לקויים (סתימות, כתרים) מעודדים הצטברות רובד חיידקי.
  • מחלות סיסטמטיות אשר ניתנות לשליטה כגון סוכרת. חולי סוכרת מצויים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלות זיהומיות וגם במחלות חניכיים בגלל ירידה ביכולת מערכת החיסון של הגוף להשתמש באינסולין ולכן להחמרה במצב הסוכרת, מאידך ההחמרה במצב הסוכרת גורמת להחמרה בדלקת החניכיים.
  • מצבי  דחק, מצוקה נפשית וקשיי התמודדות. במצב דחק יורדת יכולת הגוף להתמודד עם זיהומים וגם עם מחלות החניכיים.
  • שימוש בתרופות המשפיעות על מצב החניכיים – יש ליידע את הרופא על נטילת התרופות הבאות: תרופות כנגד יותר לחץ דם ממשפחת חוסמי תעלות סידן, תרופות אנטי-אפילפטיות, גלולות למניעת הריון ותרופות נוגדות דיכאון.
  • שחיקת שיניים – שחיקה והידוק שיניים גורמים להפעלת כח יתר על מנגנון הלעיסה ועלולים להחיש את קצב ההרס של השיניים ושל החניכיים אשר תומכות בשיניים.

2. גורמי סיכון אשר אינם ניתנים לשליטה

  • גנטיקה – מחקרים שנעשו לאחרונה נראו כי השפעת הגנטיקה על המחלה הוא 40%-80% מהאנשים החולים בה.
  • מחלות סיסטמיות אשר אינן ניתנות לשליטה מלאה ונוכחותן עלולה לגרום להתפתחות מחלת חניכיים או לחלופין להאיץ מחלות חניכיים קיימות כגון אוסטאופורוזיס.

טיפול במחלות חניכיים

  1. רישום מדוייק של עומק כיסי החניכיים סביב השיניים (צ׳ארט פריודונטלי).
  2. הקצעת שורשים לטיפול בדלקת חניכיים. סביבת הפה שלנו היא סביבה רוויה בחיידקים. הדרך לשמור על פה ושיניים בריאות היא כמובן להקפיד על נקיון וטיפוח השיניים. בעוד שכולנו מודעים למה זה עששת ומה ההשלכות שלה לשיניים במידה ולא נשמור עליהן, חלקינו לא מודעים לחשיבות הרבה בשמירה על היגיינת הפה בהקשר לחניכיים וגם איך כל זה קשור לשורשים של השן.

טיפול ושמירה על השיניים שבמסגרתו אנו מצחצחים, מבקרים אצל השיננית בפרקי זמן סבירים ומקפידים להעביר חוט דנטלי, יסייע לנו לשמור על השיניים ועל החניכיים בריאות ממחלות. החשיבות בשמירה על החניכיים היא קריטית כי מחלות חניכיים הן אשר פוגעות באחיזה של השיניים בפה. בפועל, הזנחה וטיפול לא נכון במחלת החניכיים עשוי להסתיים באבדן השיניים בפה.

מחלת חניכיים מהי ?

השם מחלת חניכיים הוא מעט מטעה ולא לחלוטין מבהיר בשמו את מלוא הבעיה. למעשה החניכיים הם רק אחת מארבעה שותפים הנקראים ״הפריודונטיום״, שבהם המחלה פוגעת והם האחראים על אחיזת השיניים בפה. שותפים אלה הינם:
עצם המכתשית שבלסת (בתוך המכתשים האלו ממוקמים שורשי השיניים). 

שותף נוסף הוא הליגמנט הפריודונטלי שהינו גיד קטן אשר אחראי על החיבור בין העצם לשן. כלומר הוא האוחז את השיניים בתוך המכתשים. לבסוף, יש לנו את הצמנטום שהוא הציפוי של השורש אליו יתחברו סיבי הליגמנט הפריודנטלי. כל מקרה של פגיעה באחד השותפים הללו יוביל לשחרור האחיזה של השיניים ועל הניידות שלהן ובסופו של דבר לכך שהן תנשורנה. שמה הלועזי של מחלת חניכיים הכוללת פגיעה בכל הרקמות המאחזות של השן הוא periodontitis. מחלה זו הינה כרונית והיא דורשת תחזוקה לשם מניעת הפיכתה שוב לסוערת. יש עוד סוג של דלקת חניכיים והיא נקראת gingivitis.
בדלקת החניכיים הזו אין פגיעה ברקמות המאחזות של השן ומכאן אין חשיפה של שורשי השיניים.

הקצעת שורשים

כאשר דלקת חניכיים מתקדמת ויש פגיעה בכל הרקמות האוחזות של השן וכיסים פריודונטלים מתפתחים, טיפולי הניקוי הרגילים והמוכרים כבר לא משפיעים ויש לבצע ניקוי עמוק יותר הנקרא הקצעת שורשים. הטיפול עצמו דומה לטיפול השיננית אבל הוא מבוצע בהרדמה ועל הרופא או השיננית לסלק את האבנית מעומק הכיס. במקרים קשים במיוחד כאשר הכיסים עמוקים ולא ניתן להגיע כדי לנקות את האבנית, יש צורך בתהליך מורכב יותר שבו מפשילים את החניכיים וכך מאפשרים גישה לכיסים לצורך ניקוי. התהליך העמוק שכולל את הפשלת החניכיים מאפשר גם לבצע פעולות לתיקון העצם המכתשית או פעולות ליצירת עצם חדשה והוא נקרא ניתוח חניכיים.

דלקת חניכיים – סימני זיהוי

ישנם כמה סימנים שאדם יכול לדעת אם קיימת דלקת חניכיים או לא. בעוד שעקרונית כדאי להתמיד בבדיקות התקופתיות אצל רופא השיניים והשיננית שבוודאי יזהו אם קיימת דלקת חניכיים, הרי ישנם סימנים ברורים שקשה להחמיצם : הסימן הראשון הוא דימום. במידה ובזמן צחצוח השיניים או אכילה של מזון קשה מתפתח דימום בחניכיים זה סימן לדלקת חניכיים פעילה וכדאי להגיע בהקדם לטיפול שיניים. חניכיים נפוחות ומוגדלות הן סימן מובהק לדלקת חניכיים. לחניכיים בריאות יש צבע וורוד וטקסטורה המזכירה קליפה של פירות הדר. במידה ולחניכיים יש צבע אדום והן בעלות מרקם חלק ומבריק, הרי שלפנינו סימן נוסף לדלקת חניכיים. לבסוף, הסימן האחרון הוא ריח רע מהפה שאחת הסיבות להיווצרותו היא הצטברות של אבנית.

הקצעת שורשים ודלקת חניכיים

דלקות חניכיים מתחילות להיות נפוצות בקרב אוכלוסיות של מבוגרים בגיל 35-40. אולם, יש אוכלוסיה אשר הנטייה שלה למחלות חניכיים גבוהה יותר וכדאי שתנהג ביתר זהירות. הקבוצה הראשונה היא קבוצת המעשנים שאצלם הפגיעה של הניקוטין, באופן ישיר או עקיף, היא הסיבה העיקרית לבעיה. חשוב לדעת כי אחוזי ההצלחה בטיפול הקצעת שורשים אצל קבוצה זו נמוכה ביחס לקבוצות האחרות. הקבוצה הנוספת שלה יש את הסיכוי הגבוה ביותר ללקות בדלקת חניכיים משמעותית היא קבוצת חולי הסוכרת. אם זו סוכרת נעורים או סוכרת בוגרים זה לא משנה. ההמלצה לחולי סוכרת היא להקפיד יתר על המקובל על היגיינת הפה וכמו כן להגיע לעתים קרובות יותר לשיננית. הקבוצה הבאה היא קבוצה של אנשים אשר נוטלים על פי קבע תרופות. ישנן תרופות אשר השימוש בהן מעלה את הצטברות הפלאק החיידקי. ההמלצה גם לאנשים אלו להקפיד יתרה על המקובל על היגיינת הפה ועל הביקורים אצל השיננית. לנושא התורשה ישנה תרומה אמנם מינורית, אך עדיין כדאי להתייחס לנושא ולהיבדק לעתים קרובות.

טיפול הקצעת שורשים והצלחתו

טיפול הקצעת שורשים נחשב למוצלח כאשר הרקמה הדלקתית סביב השורש ירדה וכל הסימנים שמראים על דלקת חניכיים כדוגמת דימום ונפיחות נעלמו. לא כמו בהרבה טיפולי שיניים אחרים, הצלחת טיפול הקצעת שורשים אחרי שעוזבים את מרפאת השיניים תלויה בהרבה על הקפדה של הוראות רופא השיניים וטיפול נכון על ידי המטופל בבית ושיתוך פעולה הדוק של המטופל.

  1. ביצוע צ׳ארט פריודונטלי חדש.
  2. הערכה מחדש.
  3. ניתוחי חניכיים לפי הצורך ועל פי החלטת הרופא המנתח.